Boyfriend Magazine            
Showing posts with label Ori Druckman. Show all posts
Showing posts with label Ori Druckman. Show all posts



Based on appearances, it would seem that the Fashion Media Group has all its bases covered; it owns V, its more approachable (to an extent) magazine, as well as Visionaire, aimed at a customer who needs more than one pocket to hold his or her cash. If that wasn't enough, the group is now the publisher of the new magazine founded by the former Editor In Chief of Vogue Paris, Carine Roitfeld. With an arsenal of publications this impressive, one must wonder why they would add to the list their newest project, VFILES.
VFILES does not communicate to its reader in words, but rather through visual media. The site, which operates as an archive for all intents and purposes, allows users to search, using keywords, an enormous collection of images and animated GIF files, both new and very old. All the content, at least right now, comes from the Fashion Media archive. VFILES is, of course, also a social network. In order to use it you'll have to open an account, which allows you to store image you like, share them using other social networks and "like" them as you would on Facebook. However, VFILES, unlike Tumblr and Pinterest, is not intended mainly for storing and sharing photos but rather to expose people to fashion-related media and provide inspiration. "A fashion entertainment platform. It’s the past, present, and future of fashion - a social application and collaborative database of fashion media...for fashion people," is how the site qualifies itself on its Facebook page. The one irritating aspect of VFILES is perhaps the visual warfare that attacks you on its homepage: bright colors, endless video clips and oh so many pictures eventually cause a slight headache.
VFILES has another, darker side. One cannot contemplate the birth of the wonderful new site without placing it in context of the slow, quiet death of print media. True, the Fashion Media Group has several high-profile, respected and seemingly profitable print assets, but it seems that VFILES represents a quiet attempt to transfer their excellent content to an online platform - since the recession of print media will seemingly only get worse and not be solved by designer collaborations, celebrities on the oversized cover of a magazine and/or pimping out covers with shocking color schemes. Perhaps Fashion Media long-ago recognized their audience's lack of interest in the printed word - every issue of Visionaire, their high-end publication, gets farther away from the format of what we know as a "magazine", each issue an installation artwork of its own - sometimes printed as a box, sometimes as a handbag, etc. But, art directions costs a lot of money. Therefore, we now have VFILES - an attempt to break into the less-prestigious yet ever-more-popular world of online fashion media and simultaneously promote the company. A smart move, one would say, since these types of visual/social websites will only gain momentum and bulldoze everything in their way in the future, in a fashion industry which swallows up and spits out creativity at faster rate every day. Perhaps quality is becoming a dirty word. ♥ Ori Druckman

נראה כי לקבוצת פאשן מדיה לא חסר כלום: בבעלותם מגזינים כמו V העממי (במידה) וה Visionare המיועד יותר לאלו שאת כספם אינם יכולים לדחוס לתוך כיס אחד. אם לא די בכך, בספטמבר האחרון הקבוצה נהייתה המו"ל של המגזין החדש של עורכת ווג פאריס לשעבר - קארין רויטפלד. עם רפרטואר כה מרשים של יצירות, נשאלת השאלה מה גורם לקבוצה להוציא לאור את הבייבי החדש, הVFILES.
VFILES אינו מדבר אלינו במילים, כלל וכלל לא - הוא מדבר אלינו במדיה וויזואלית. האתר, אשר מתפקד כארכיון לכל דבר, מאפשר למשתמשים בו להקליד כמה מילות חיפוש ולקבל אוסף מפוצץ של תמונות, קטעי GIF.(אנימציות), מכל הזמנים. כל החומרים, לפחות כרגע, מגיעים מתוך הארכיון האמיתי של קבוצת הפאשן מדיה.
 הVFILES הוא כמובן גם רשת חברתית. בכדי להיכנס אליו עליך לפתוח חשבון משתמש. הוא מאפשר לך לאגור את התמונות שאהבת, לשתף אותן באמצעות רשתות המדיה האחרות, וללחוץ על כפתור ה"לייק" שכולנו מזמן עשינו עליו "לייק". אך הVFILES, בשונה מטמבלר ופינטרסט, אינו מיועד במהותו העיקרית לאגירת תמונות ושיתופן, אלא לשם החשיפה לתכני מדיה בנושאי אופנה ברמה גבוהה וקבלת השראה. "אפליקציה חברתית ומאגר מידע קולבורטיבי של מדיה אופנתית לאופנה," כך מגדירים אנשי הפלטפורמה הוויזואלית הזו בדף הפייסבוק שלה. הדבר היחיד שמפריע בVFILES, אגב, הוא הלוחמה הוויזואלית אשר תוקפת אותך בדף הבית שלו; צבעים עזים, קטעי ווידאו ואין ספור תמונות גורמות לכאב ראש לא קטן.
אך לVFILES ישנו גם צד פחות צבעוני - אי אפשר שלא לחבר את השקתו של אתר נהדר זה אל המוות השקט, הארוך והכואב של הפרינט. נכון, לקבוצת פאשן מדיה יש באמת הכל ולמגזינים שבבעלותה יש כבוד גדול בתעשיית האופנה העולמית, אך כנראה שמאחורי הקלעים צץ נסיון להעביר את התכנים המצויינים שלהם לאינטרנט כי מיתון הפרינט מדיה כנראה רק יחמיר ולא ייפטר ע"י שיתופי פעולה, הצבת כוכבי-על על שערו הגדול מאוד של המגזין (כמו ג'סטין ביבר, בגליון המוזיקה האחרון) וקישוט הכל בצבעים בוהקים וחזקים אשר מאפיינים כל גליון מחדש. זה לא שקבוצת פאשן מדיה לא הבינה כבר מזמן את חוסר עניינו של הקהל בטקסט מודפס. כל גליון של הVisionare שבבעלות הקבוצה נראה כמה שיותר רחוק מפורמט המגזין המוכר לנו ויותר כמו מיצג בפני עצמו - לפעמים מודפס כקופסא, לפעמים כתיק וכו'. זה פשוט שהארט עולה הרבה. לשם כך הוקם הVFILES: בכדי להיכנס לעולם המדיה בלוגינג הבינוני, ויחד עם זאת לפרסם את החברה. צעד חכם, אפשר לומר, בייחוד כאשר נראה כי רשתות וויזואליות מזן זה רק התחילו את דרכן ועוד תצבורנה תאוצה. כנראה שאיכות, תסלחו, היא כבר מזמן מילה גסה. ♥ אורי דרוקמן


Saint Laurent Paris

photo Hedi Slimane

One week ago this photograph appeared on the personal website of Hedi Slimane, one of the most influential fashion designers of our generation, who was recently chosen as the creative director of luxury fashion label Yves Saint Laurent. With the photograph, Slimane (who joined Yves Saint Laurent after an extended retirement from the fashion industry and involvement in photography) effectively unveiled the new name and logo/typography of the veteran fashion house which he is now at the helm of: Saint Laurent Paris

Of course, we do not know how much influence the designer himself had on the name-change decision, or whether the changes were planned and calculated. In any case, the sequence of events - an established company hiring a new director and changing its name, seemingly within moments - caused somewhat of an uproar in the industry, with many critics referring to it as audacious, especially since the fashion god, Yves Saint Laurent himself died only four years ago in 2008 (after his retirement in 2002). But Slimane isn't just another fashion designer. As the designer of Dior Homme, Dior's men's label, he did nothing less than re-invent menswear, single-handedly creating the trend of skinny jeans and blazers worn by even skinnier young models - a look we take for granted now, ten years later. Slimane garnered himself a lot of laudation and respect at the time, and seems to be cashing in on it now. The truth is that Slimane already has a short history with Yves Saint Laurent, having worked there for two years starting in 1997.

The name change is justified. Hedi Slimane is a man of fashion; he is not caught up in the pomp and circumstance of the industry and is all about his art. If we avoid emotionality and stop to think for a moment - the transition to Saint Laurent Paris is solely a marketing strategy, intended to focus the spotlight on the house and designer for the moment in an age when designers play musical chairs - being hired and fired by houses on a more and more frequent basis. Perhaps the name change is a gesture of honor to the new boss. The new name preserves the heritage of the brand but still reflects the beginning of a new chapter, and lets us know that Hedi Slimane is "in the house" - get ready! His first collection for the brand, by the way, will only be privately viewed. As they used to say in the 1960s: the  revolution will not be televised. - Ori Druckman, Modello

לפני כשבוע התפרסמה התמונה הזו באתרו של הדי סלימן, אחד ממעצבי האופנה המשפיעים בדורנו, אשר מכהן כיום כמעצב ראשי בבית האופנה הצרפתי איב סאן לורן. בתמונה, כפי שאי אפשר לפספס, חושף סלימן (אשר פרש בשנים האחרונות מהתעשייה ועסק בצילום) את השם והלוגו/טיפוגרפיה החדשים של המותג תחת ניצוחו - סאן לורן פריז 

כמובן, אין לנו שום מושג איזו השפעה היתה למעצב על החלטת שינוי-השם או אם המהלכים האלה תוכננו מראש או בכלל. בכל מקרה, הצעדים האלה - העסקת מעצב חדש בבית אופנה כה ותיק ומפואר ושינוי שם המותג שניה וחצי לאחר מכן - הביא לרעש גדול מאוד בתעשייה. רבים האנשים היכולים להגדיר את הצעד הנועז הנ"ל כחוצפה, בייחוד כאשר נכנס סלימן לתפקיד לפני חודשים ספורים ואליל האופנה איב סאן לורן עמצו נפטר רק לפני ארבע שנים ב2008 (אחרי פרישתו בשנת 2002). אך סלימן הוא לא סתם עוד אחד - בעת מילוי תפקידו כמעצב קו הגברים המוצלח, דיור הום, הכתיב סלימן את "המראה הגברי המודרני" שכולנו מכירים ולוקחים כמובן מאליו היום, אחרי עשר שנים, הכולל סקיני ג'ינס ובלייזרים נלבשים ע"י דוגמנים מאוד צעירים ורזים. באותה תקופה, סלימן רכש כבוד גדול בתעשייה ונראה שעכשיו הוא קוטף את הפירות. האמת היא שלסלימן כבר יש היסטוריה קצרה באיב סאן לורן לאחר שהתקבל לעבודה בה בשנת 1997 ושהה שם כשנתיים 

שינוי השם הוא נכון - הדי סלימן הוא איש של אופנה, אין לו שום משיכה לכל ההצגה שמסביב ואפשר אפילו לתאר את התנהלותו כ"עבודה תכל'ס". שינוי השם לסאן לורן פריז הוא צעד פרסומי נטו, אשר אמור להזיז את אור הזרקורים אליו, בייחוד בתקופה בה כל עולם האופנה משחק "כיסאות מוזיקליים" ומעצבי אופנה רבים יוצאים מבתי אופנה כאלה ונכנסים לאחרים. אולי השם מהווה ג'סטה של כבוד לבוס החדש. השם שומר על מורשת המותג, ושונה בכדי להראות לכולנו כי התחיל עידן חדש ושהדי סלימן איז אין דה האווס, וכדאי לכולנו להתחיל לפחד. התצוגה הראשונה תחת ניצוחו, אגב, לא תיחשף לתקשורת. כמו שאומרו בשנות ה60: המהפכה לא תשודר בטלוויזיה. - אורי דרוקמן, מודלו

photo Miguel Villagran
Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...